הצהרת אמן II:ראיה מעצבת

כל התחום שנקרא בעבר עיצוב גראפי קרוי היום בדיסציפלינה כוללת אחת של תקשורת חזותית. תחומי המדעים והטכנולוגיה בהם גם האמנות והתיאוריות המחקריות הנכתבות כיום עוסקות בעת כתיבתן גם בעיצוב. עיצוב הוא סידור הגוף, גם אם הוא גוף מחקרי מופשט, לידי מבנה מסדר אחד, מדמה אסתטי.

בסרטו של רידלי סקוט: "בלייד ראנר", כל דמות שעיסוקה מוזכר בסרט היא "מעצבת" של משהו: "מעצב גנטי", "מעצב אופטי" ("אני עשיתי לך את העין, נכון?") או "מעצב ביוני" ל"רפליקנטים" הביו-רובוטים. בעתיד הנראה לעין כולנו גם מעצבים.

אנשים שכותבים ואנשים המעוניינים לכתוב ולא עושים זאת נתקלים במידה רבה במכשול זהה עוד לפני שהגיעו לקו הזינוק: "על מה לכתוב?". הדבר מצריך התמקדות של העין לא פחות מהתלכדות של המחשבה עם המעשה. "המשחק המקדים" של הכתיבה דורש מאיתנו ריחוק מעצמנו וחדירה לעצמנו הלוך ושוב כמו השימוש בעדשה מקרבת ובעדשה מרחקת לחליפין.

הדרך הטובה ביותר להתחיל לכתוב היא לא לחכות ליריית הפתיחה אלא להתחיל לרוץ אינסטינקטיבית עם הדחף המלווה אותה. מרגע שהתחלנו לכתוב אנחנו צריכים להתייחס לרגעים הללו כאל מרוץ של מסלול מכשולים: בין מכשול למכשול אנחנו רשאים לנוח וזה אפילו מתחייב, ובאתנחתאות הללו משקפי העיצוב שלנו מתחילות לעבוד. כולנו סדרנים של חיינו: במשרד וברחוב, בתכנון לו"ז או באהבה, בניהול הבית או חברת אנשים, כולנו מעצבי ראייה.

ב"המשך לפקוח את עיניך" מספק אנדי וורהול חוויה אישית על עצמו:

"מאז ומתמיד ניסיתי להבין על משקפיים, מתי הכל התחיל? ומה עשו האנשים לפני המצאת המשקפיים: זה בטח היה מוזר כי כולם ראו בצורות שונות תלויי עד כמה גרועה הייתה ראייתם. כיום משקפיים הם מסדירות תחום ראייה שווה לכולם וזו דוגמא לכך, שאנשים נהיים דומים זה לזה. ללא המשקפיים יכולנו להתנסות
בהסתכלות ברמות שונות זו מזו."


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s