בעקבות צלם: הלמוט ניוטון

אחרי הרשומה המוצלחת של דיוויד לה שאפל והתערוכה במוזיאון תל אביב, חשבתי לחזור עוד אחורה בזמן  למוטיב ההשראה הבולט של הצילום הפרובוקטיבי בכלל וצילום אופנה ברחוב בפרט. אתם מוזמנים להכיר צלם גדול: הלמוט ניוטון.

"בשר מהצפון"

linea Italiana. 1970's by helmut newton

לפני מספר שנים, ביקר הלמוט ניוטון בהמבורג. ערב אחד כשטייל לאורך הרציפים, צדה עינו שלט שהיה רשום בכניסה לאטליז: "נורדפלאש" (בשר מהצפון). הכיתוב הזה סיכם בעיני ניוטון את מפעל חייו ובשל כך בחרתי בו ככותרת למבואה זו.

העדפתו של ניוטון לגוון עור "חיוור" מתבטאת בכך שבצילום עירום בצבע, הוא מוסיף תאורה כחולה לתאורת הטנגסטין כדי למתן את הטונים ה"חמים" שהוא לא אוהב.

ניוטון נוהג לומר שהוא: "מצלם בצבע בטעות", וכי הוא מעדיף תמיד לחשוב שבמצלמתו יש סרט ש.ל. העדפתו ל"נשים קרות" נובעת פשוט מתוך רצון לייצר אבסטרקטיוּת של הדוגמניות בצילומיו, "לנתק" אותן מהסיטואציה שאליה "נקלעו". הוא מסכם את התייחסותו אל הביקורות שקיבל לאורך השנים: "אתה חייב לחיות בשביל משהו – אפילו אם זה מוניטין רע".

הוא אינו לועג לנשים או מזלזל בהם, אלא זו דרכו להציג אידיאליזציה של מציאות שלפעמים רחוקה מהיות אידיאלית: רגעים מהמציאות, שאנשים אולי היו מעדיפים שלא יצלמו אותם. פמיניסטיות שונאות אותו, והצלמים הסוציאליסטים הצעירים מאשימים אותו שהוא כלי-שרת תורן של חברה צרכנית. אבל הוא רק מתאר את מה שהוא מכיר ורואה.

ניוטון הוא צלם האריסטוקרטים, המשלב "פפראצי" ("לה דולצ'ה ויטה") עם "גלאם" באותו פריים: ערוותם של "היפים והעשירים" נחשפת. הוא מרגיש בנוח בפאריז, בניו-יורק, בברלין, בלוס-אנג'לס ובריביירה הצרפתית: הערים של "חוג הסילון".

את חייו של ניוטון אפשר לחלק לטריפטיכון: בלוח הראשון נמצאת ברלין, עיר הולדתו וביתו הרוחני. בהמשך, התקופה האוסטרלית שלו, שנשארה עד היום מסתורית ולא-מוכרת. בלוח האחרון התקופה אותה התחיל לפני 25 שנים, כשנכנס לראשונה בפורשה הלבנה שלו לפאריז. גר בדרום-צרפת אבל הִרבה לטייל.

בין השנים 1936 ל-1938 התמחה ניוטון אצל צלמת האופנה Yva, שאת תצלומיה מעטים מכירים. ניוטון הצטלם בעצמו כשהיה קטן, אחד הרגעים המצחיקים היה לראות אותו נושף על שמלתה של מרלין דיטריך ("לולה, לולה"), כילד קטן בגלויות המפורסמות של "המלאך הכחול". שנים רבות אחר-כך ב-1972, ניסה ניוטון לצלם את דיטריך, בהזמנתו של פרנסין קריסנט, עורכת ווג צרפת  של אותם ימים (היחידה שפרסמה את תמונותיו, כשמגזינים אחרים נמנעו מלעשות כן): כשעלה במעלית לדירתה של מרלין בשדרת מונטיין, התרגש ניוטון כילד וסיפר כמה מילאה מרלין את עולם החלומות הארוטיים שלו כשהיה קטן. כשהגיע לדירתה שוחחו קצת השניים והשיחה התגלגלה לדיבור על מחלות ותרופות, שני הנושאים האהובים על דיטריך. מרלין לבשה חצאית עור וחולצת ג'רזי צמודה ותוך כדי השיחה, קפצה לפתע ממושבה וחילצה כמה כפתורים לאורך החצאית הצמודה. ניוטון, מופתע מהסטריפטיז הלא-צפוי, לא התאפק ואמר: "הרגליים עדיין יפות!" המשפט הזה הכעיס את דיטריך מאוד: צילום לא יצא לפועל באותו היום. חבל.

למרות שניוטון בנה את המוניטין שלו כצלם אופנה, תמונותיו במבט עכשווי, שרדו את הטרנדים שהן תיארו אז. הסיבה לכך היא שניוטון נמנע מהקלישאות החזותיות של צילום האופנה של התקופה ההיא: תמונותיו נותרו חצופות אבל גם התבגרו לאורך השנים בעוד שבוטוּת המונית של אחרים, נותרה ילדוּתית.

ניוטון מעולם לא חזר על עצמו, לפחות לא לתקופה ארוכה: התקופות החזותיות שלו הלכו והתקצרו לאורך השנים ולעולם אפשר לזהות תמונה של ניוטון, כשאתה מסתכל על אחת. הפוּטוּריסטיוּת והצורך בשינוי, שכל-כך מאפיינים את עולם האופנה, הן הסיבות האמיתיות שבשלן מצא בו ניוטון את מקומו. קוסמופוליטי אבל בו בזמן משתמש בסמלים הלאומיים: אם הוא רוצה לצלם מכונית באמריקה זאת חייבת להיות קאדילק, מרצדס בגרמניה וסיטרואן בצרפת. עולמו החזותי של ניוטון מקבל את האינרציה שלו מפעולת "השיטוט" (""flaneur) שלו. הוא תמיד מרגיש זר או צופה מהצד גם כשהוא חוזר למולדתו. הוא תמיד מצא השראה ב:"גנים של לוקסמבורג" או בקפרי ולקח משם את מיטב מרעיונותיו, אבל הוא לא יצלם רגעים חולפים מפני שבשבילו חווית הצילום משחזרת את מה שממנו התרגש קודם לכן. לעולם לא רומנטיקן, בתמונותיו אין נוסטלגיה, העבר לא נמצא שם, אלא רק העתיד, המתרחש הלא-צפוי, איזו שהיא העזה יצרית המתבטאת בציבור, "מציצנוּת מינית" ("Voyeurism") במסע של דימויים מוּסרטים.

ניוטון אוהב כל מה שמלאכותי: "יופי אמיתי מבוסס על זיוף. לכן הדשא הירוק יותר הוא תמיד מפלסטיק." הפך למוטו מקובל של הצלם. המוסר היחיד בו דגל ניוטון היה מוסר-עבודה, אבל הוא גם אהב להתעצל. העצלנות אפשרה לו "למלא את המצבר" ולא להתייחס לעבודה בצורה טוטלית. הטענה שתמונותיו וולגריות ופורנוגראפיות עלתה גם אצל אחרים כאשר מנה, רנואר, טולוז-לאוטר, בקמן ודיקס, הציגו את תמונותיהם לראשונה: האימפרסיוניסטים והאקספרסיוניסטים נחשבו תמיד מתירנים לתקופתם וכיום הם תלויים במוזיאון.

————————————————–

¬ מקורות

Helmut Newton, Thames & Hudson PHOTOFILE, 1989 (With introduction by: Karl Lagerfeld and comments by Helmut Newton, 64 photographs are included.)

Photograph from:

http://tmagazine.blogs.nytimes.com/2008/07/09/go-johnny-go-pigozzi-on-paparazzi/#more-1851

for more information:

http://www.helmutnewton.com/information/

4 תגובות
  1. האם היה זה ניוטון שצילם את איב סאן-לורן בעירום? ראיתי עכשיו את התצלום הזה עם הואריאציות שלו בפריס בתערוכה רטרוספקטיבית מדהימה לאיב סאן לורו

  2. חזרתי מחופשה של שבוע ועוד לא הספקתי לעבד חומרים ותגובות שנשלחו לי למייל. איילה, לגבי התמונה של איב סאן לורן אשמח לראות על מה מדובר, אני מכיר רק את העבודות הפרסומיות שהוא עשה למעצב האגדי (YSL כפי שנקרא בקיצור נפטר לא מזמן והקולקציה האחרונה שלו נמכרה לאספנים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s