"אופנה ברחוב" בעברית

פתיחה

בפעם הראשונה שחשבתי לצאת לרחוב ולצלם אופנה חששתי מאוד: מצד אחד זה חלום ידוע ומוכר שלי, והגיע הזמן לממש, מצד שני "מי בכלל ירצה להשתתף?"
עמדתי בכיכר ציון, מצלמה וחצובה והסיוט של עבודות הרכבת הכבדה, וניסיתי להתחיל עם בחורות, הכי פשוט שיש. מפלה קשה: אפס תוצאות.

בפעמים הבאות גיבשתי את הדעה שמנחה אותי מאז ב"אופנה ברחוב": "אל תציע את הצילום לכל אחד, אלא למי שנראה שצילום מתאים לו." חשבתי על הגבר או האישה שעומדים בוקר-בוקר מול הארון, חושבים איך להתאים צבע לצורה, משקיעים בהופעה מול המראה, וחושבים במודע או שלא-במודע: "איזה נחמד יהיה אם מישהו יעריך את ההשקעה."
וזה מה שאני מחפש מאז

 

 

סגור לתגובות.