הנה גם אני בא: המשך מסעותיי

ירושלים-ת"א-המשך:

רכבת-צפון-יגאל-אלון

יש כמה דברים שאני אוהב במרכז; הכי עושה לי את זה, זה הרעש של המטוסים. אבל בפרקטי, קודם-כל זה הנגישות: ארבעה כיווני אוויר, המרחב העצום הזה של מישור-החוף אבל עדיין פרובינציאלי. אומנם לא רואים למרחוק אבל הכול שטוח. הרבה גינות ושטחים פתוחים יחסית. התנועה זורמת כל עוד אתה לא עליה, שבילי אופניים ומעברים נוחים לנכים וירוק בעיניים. עצים ופורח בכל גינה. ספסלים מעץ ולא מברזל עם סמל האריה. אשליה של פרספקטיבה: מה שאני מצלם ונראה רחוק מתגלה כקרוב. או להיפך, מה שנראה קרוב מתגלה כרחוק יותר מהעין; ועדיין אם עולים לנקודה קצת גבוהה אפשר לראות לפחות את הדרך לשם. אין גבולות. ברדיוס של קילומטר רבוע יש לי: טיב-טעם, רמי לוי וגם המכולת השכונתית. מספרה, פדיקור, קאנטרי ואפשרות להתגנב לבריכה. הרבה אוכל וכמובן פיצוחייה. הכול במרחק הליכה. אזור-תעשייה, הירקון הירוק והמסריח, אצטדיון רמת-גן, קניון מול-הים. לשטוף את הרכב יש לי במרחק הליכה. תענוג.
כשיצאתי הערב לסיבוב הרגיל חשבתי לאיזה כיוון עוד לא הלכתי? הגיע הזמן לעבור את הגשר. בעלייה ראיתי שיש קהל ביציעים: ישראל-לוקסמבורג. בשער 8 חילקו כרטיסים בחינם. התופים עושים קולות של קרנבל. נראה לי שלא ראיתי משחק מאז הגביע שבו הפועל שוב הפסידה. אולי 10 שנים. בגול ה-5 נראה לי מספיק. בא לי ממרחית/

.

ליומן-מסע המלא> goto here> Travel-Log

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s