הבלוגים של דודו

אחרי ההתאבדות חשבתי על דרכים שבהם אני יכול להתחיל ולחפש את מה שביקש שנעשה בצוואתו: "תאמרו לי מי אני", כאילו אמר. האם דודו הוא תדמית ללא מקור (סימולאקרום)? האם, כפי שאמר: "אין דודו. יש רק דודו טופז"?

כך גיליתי את הבלוג. זה עדיין דודו שכותב לציבור אבל אולי יש משהו במדיום הזה שבא ממסורת היומן האינטימי. אולי הבלוג הוא פורום של אינטימיות. אולי אפשר למצוא בו גם כמה סימנים אותנטים: קודם כל אפשר לראות כאן את השפה של דודו. הדרך שבא הוא מתבטא: "איזה יפה אתה", "איזה גבר" או "ג-ב-ר" בהדגשה וגם "אני משו-גע" – קריאת הטווס שאנחנו זוכרים מן התוכנית. יש בבלוג גם על ספר הילדים שכתב: "דודו טופז\ חלומות פז", הספר שכל-כך רצה שיימכר ויזכה להכרה, שיכירו אותו גם כאבא. עוד רואים כאן גם אנושיות ופגיעות, משהו מההזדהות הרגשית, שאולי שכחנו קצת עד שנטל זה את הדין לעצמו. מר דודו ומיסטר טופז. 

דודו טופז, מישל קישקה

 הנה שני קטעים מהבלוג של דודו, שמופיע באתר תפוז במקור כאן. הייתי רוצה לנסות להוציא מהבלוג (אולי גם בשל הסקרנות שהייתה לי לבקר את האיש בכלאו) עוד על האיש ולהפיץ כדי להעלות את זכרו:

"

לעמית, רועי ועומר.

——————————————————————————–

פורסם ב-10 בינואר 2009, 22:44
יום שישי היום.
קניתי עיתון. אתם לא יודעים, אבל התמונות שלכם בעמוד הראשון.
סמ"ר עמית רובינזון בן עשרים, רס"ר רועי רוזנר בן עשרים ושבע וסרן עומר רובינוביץ בן עשרים ושלוש.
אף פעם לא נפגשנו, אבל עיניי מלאו דמעות כשראיתי את תמונתכם כאילו הכרתי אתכם באופן אישי.
אתם מה זה יפים. אתם מה זה גברים. אתם מה זה בתחילת החיים.
לא מזיז לי כל אלה שיגידו שהפעולה הקרקעית הייתה מוצדקת.
כשאני רואה את שלושת הפרצופים שלכם גם לא איכפת לי שהצלחנו להרוג 700 לוחמי חמאס. ואם היינו הורגים 7000 היה שווה?
עומר.בוא הנה,אתה נראה מה זה גבר.שמעתי שהיית בשומר הצעיר. לא נראה לי ששנאת ערבים. גם אני לא.
אני בוחן כל אדם על פי אמות מידה שאינן קשורות למוצאו או לדתו.
אני מאמין שגם אתה היית כזה. הלוואי שהיינו יכולים לחסל את החמאס לחלוטין.
גם את החיזבאללה. גם את בן לאדן ואת אלקעידה, גם את כל האנטישמים בעולם, גם את כל אלה בתוכנו שמתנגדים לקיומה של מדינת ישראל…
הבעיה עומר, שאנשים רציונאלים מבינים שאי אפשר לחסל כל מי שמתנגד לדעתו ולכן חייבים להגיע לדו שיח. חייבים להגיע לפשרה. היית בן עשרים ושלוש במותך, כ"כ צעיר, כ"כ הרבה עוד חיכה לך, קיבינימט.
רועי. אני רואה אותך בעיתון עם שרון, איזה ילדים יפים היו יכולים להיות לכם.
בהירי עיניים. יפיי תואר כמוך וכמו שרון, אינטיליגנטים כמו שרון( שידעה לבחור גבר כמוך…) אמביציוזים וחזקים כמוך. מותך איננו הפסד רק למשפחתך ולשרון. מותך הוא הפסד למדינה הזאת, לעזאזל.
עמית. מהתמונה שלך אני קולט בן אדם אנרגטי, שמח,ספורטיבי, אהוב על כולם.בן עשרים קיבינימט. עמית, יש לי בן בגילך. אני רוצה לחבק אותך חזק ולהגיד לך תודה.תודה שאתה כזה גבר ותודה להוריך סילביה ואליהו שגידלו אותך להיות כזה אמיץ.
לאורך כל סוף השבוע היה העיתון מונח למרגלות המיטה והסתכלתי על תמונות שלושתכם.
בטלוויזיה המשיכו להגיע דיווחים על כך שהפעולה בעזה ממשיכה.
פרשנים אומרים שצה"ל עושה עבודה נהדרת.
פרשנים אחרים טוענים שהמלחמה הזאת הסירה את חרפת מלחמת לבנון השנייה.
אבל אני רק מסתכל על תמונותיהם של סמ"ל ראשון עמית רובינזון בן העשרים, רב סרן רועי רוזנר בן העשרים ושבע וסרן עומר רובינוביץ בן העשרים ושלוש ואין לי כל פרשנות.
יש לי רק דמעות בעיניים.
28 תגובות | הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה | שלח לחבר | הדפסת רשומה | אין הפניות

"

משפטים שעוזרים להבין    
 
 
 
פורסם ב-1 במרץ 2009, 21:05      

רציתי לשתף אתכם הפעם במספר משפטים,תרצו – תקראו להם פתגמים או תובנות חיים שהגעתי אליהם עם הזמן ושעוזרים לי להבין את ההומור שבחיים ולהתגבר על רגעים קשים ובעיקר על מחשבות שליליות.
עשו בהם כרצונכם – העתיקו, תלו על הקיר, זרקו לפח,ספרו שאתם המצאתם אותם,לעגו להם,תגידו שהם שטויות, שאני
טיפש, שאני גאון – ממש לא אכפת לי.הנה הם:

1.אני הכל ואני כלום.
2."אני אוהב אותך " פרושו אני אוהב אותי כשאני אתך.
3.הסבל נגרם בגלל הפער שבין הציפיות לבין המציאות.
4.אם יש אלוהים הוא הכי מזלזל באלה שסומכים עליו שיעשה הכל בשבילם.
5.לא להאמין אבל בדוק – אחרי רע בא טוב,אחרי טוב בא רע.
6.אהבה כמו אלוהים – מילה שהמצאנו שיהיה לנו משהו לסגוד לו.
7.רוצה להפוך חבר לאויב? – תלווה לו כסף.
8.כסף שווה רק כשמוציאים אותו.
9.לגבר אין סיכוי להבין ראש של אישה ולאישה אין סיכוי להבין ראש של גבר אבל לאישה יש יתרון כי הגבר רוצה להבין את הראש של האישה והאישה ממש לא מעוניינת להכיר את הראש של הגבר.
10.בחיים יש שתי מטרות – להאריך אותם ככל האפשר ולהנות בהם ככל האפשר והבעיה היא שרוב הדברים שגורמים לך הנאה מקצרים לך את החיים.

עד כאן בשלב זה.

"

 

___________

 קישורים והוספות אחרונות:

 

לזכרו של דודו, בבלוג של רות וידאל: כאן

לבלוג של דודו ב'תפוז':

 http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=dudutopaz

 
 

 

ניתוח ראשוני של מקרה ההתאבדות של דודו בתקשורת:
פעם 1 ששמעתי, בו קיבל בלוג חשיפה באמצעי תקשורת המונים, היה ביום ההתאבדות של טופז. 
רביב דרוקר, פירסם באותו בוקר בבלוג שלו: "אבל טוב שהתאבד. עשה טוב לעצמו ועשה טוב לנו.", והבלוג שלו קיבל איזכור על-כך בצהריים, אני שמעתי על כך ברדיו.
הבלוג הוצף תגובות בעקבות הפרסום: שעה אחרי שפירסם רביב הבהרה על ההצהרה (20:05 ,21/8 בערב) הוצף שוב ב- 50 תגובות מיידיות. כעבור שש שעות נרשמו 171, והשעה הייתה מאוחרת בלילה (02:30). למחרת, יממה אחרי היו 300 תגובות בפוסט. נכון לעכשיו יש למעלה מ-1000 תגובות. שיח ציבורי המוני במושגי הרשת. כדאי לעבור עליהם. לבלוג של דרוקר:

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=11173807

 

בבלוג של רונית שרגל יש כמה קישורים שרציתי להוסיף אצלי לניתוח, וגם טענות שנראות לי מוצדקות על התנהלות המדיה שבוודאי קשורה לחייו ולמותו של דודו. בחרתי להביא את הפוסט שלה במלואו (במקור נמצא כאן):

"

רוקדים על קברו
ערוץ 10 ישדר מחר סרט על דודו טופז, “מותו של מלך הרייטינג”, ובו, כמיטב המסורת, “גילויים מרעישים” וכנהלאה. אחרי שערוץ 10 הודיע על שידור הסרט, החליטו ברשת לשדר באותה עת בדיוק קטעים מהיצירה של אילן שושן. כך מדווחת אופיר בר-זהר בשער הארץ. זאת ועוד: נכתב בידיעה שברשת זועמים על ערוץ 10. למה זועמים? וכי יש לרשת מונופול על טופז? איזו תגובה משונה.
וגם, מה,
שירה מרגלית כבר לא מתנגדת?
שימו לב להתכתשות הדוחה בין “בכיר ברשת” (אהמממ, אהממ) לערוץ 10.
חיים אתגר כתב אתמול פוסט על
כיעורה של התקשורה בימי השבעה על טופז. זה די מדהים, מה, הערוץ שלו מתנהג אחרת? התחקירנים שלו מתנהגים בשונה מהתיאורים שלו? מאיפה הביקורת הזאת?
בסוף הטקסט שלו הוא מפנה לסרט שישודר מחר. אני רוצה לראות איך ייראה הסרט הזה לאור הפוסט של אתגר.

 את הסרט של טופז: "מותו של מלך הרייטינג" הנחה חיים אתגר. בבלוג שלו, מגיב חיים גם לבלוג של רביב והפוסט שלו יוצא נגדו ונגד ההשמצה התקשורתית שלוותה את מקרה ההתאבדות. בכך משמש חיים איזון שצריך להשמיע בקול חזק, לאור ההתלהמות השלילית שכל-כך מאפיינת את הישראליות ואת המדיה.

לתגובה של חיים אתגר בבלוג שלו:

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=553125&blogcode=11193329

 

רונית רושמת בבלוג שלה על שאלת השיפוט של הפסיכיאטרים שבדקו את דודו. אפשר לראות שם את כתב-ידו ותיאור מעניין על רגעו האחרונים: כמה תיכנן? כמה רצה? רצח האגו את נפשו. לבלוג של רונית:

http://myfamilythoughts.wordpress.com/2009/08/23/dudutopaz/

 

 כותרות העיתונים ביום-המעצר:

 

דודו טופז נעצר

 
זהו. בינתיים.
עידכון אחרון: 31/08 | 15:52

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s