מיס לולה וחברה

יש רגעים נדירים בהם אני מרגיש ברחוב ישראלי כמו בארץ אחרת. כך קרה לי פעם אחת בשינקין כשצילמתי את המאיירת עם השיער הצבעוני (פוסט קודם על רחוב שינקין). פעם אחרת זה קרה כשצילמתי את רוכבת האופניים עם המעיל האדום – בסצינה אמסטרדאמית טיפוסית – באלנבי.

ברוטשילד יש הרבה פנים יפות, מסקרנות, מיוחדות. אם תישארו קצת תוכלו לראות גם כן אותן.

את מיס לולה פגשתי אחרי מסע קניות. היא שמחה להציג לי את מה שקנתה אבל בעיקר, כמו תמיד במין רגעים שכאלה, היא מציגה את עצמה, והיא נראית לטעמי כמו אישה של כל הזמנים.

אם מיס לולה וחברתה (השם שמור במערכת) גרמו לי להרגיש שוב, באקט נדיר, כאילו שוגרתי לחו"ל עם שמש ישראלית צורבת. היה שם רגע של מתח ורגע של קירבה. אינטימיות בתוך רחוב הומה אנשים ביום שישי אחד שכזה.
שתיכן מדהימות, כל אחת בדרכה, ומה שקורה ביניכן הוא מה שעושה את כל ההבדל.