על יריד מעצבי העיר 2010

יריד מעצבי העיר נערך השנה, כמו בכל שנה, בגני התערוכה בתל-אביב. היריד אמור לתקשר עם שבועות האופנה המתקיימים במספר ערים מרכזיות בעולם, כחלק ממסע הפרסום של עולם האופנה לכבוד החגים. כידוע לכם, החגים הנוצריים מרוכזים בסוף השנה האזרחית (הנוצרית) ששיאה בחגיגת יומולדת למרדן היהודי הראשון בהיסטוריה.

בתקופה זו, שהיא אמצע עונת החורף גם במקומותינו, מנסים למכור את שארית קולקציית החורף לקראת הצגת קולקציית האביב והקיץ במרץ. חלק מבתי האופנה המסחריים, דוגמאת שאנל, מציעים אפילו קולקציית "אמצע עונה", הנקראית: "קולקציית שייט" ("Cruise Collection") ומטרתה אחת – למכור לשמנה וסולתה של העדה, לקראת חופשת החגים: אלו מפליגים או טסים לבית הקיץ שלהם בריביירה האיטלקית או לאיזה אי טרופי נודיסטי.

השנה יריד מעצבי העיר היה כישלון נחרץ. בשבילי לפחות, אין לי מושג איך היה בפנים כי לא נכנסתי. עמדתי במשך שלושה ימים בשער הראשי של גני התערוכה (ליד הלונה-פארק) וניסיתי נואשות לשכנע אנשים להצטלם. צלמים חברים אמרו לי אחרי זה שיכול להיות שהסירוב נבע מ"חשד" של אנשים שזה "צילום תקשורתי"; ואם כן מה רע?

בכל אופן הזוג החמוד והמיוחד הזה הוא כל הזיכרון שיש לי מהיריד. עיקר המשיכה שלי לדימוי הזה נובעת מהניגודיות שנוצרת ביניהן. הפריטים אולי לא מה שמצפים מצילום אופנה – אבל זה בדיוק מה שגרם לי לשנות את התפיסה שלי על הפרוייקט הזה. זה פרוייקט על אנשים לא על אביזרים. אינטימי, אישי, ייחודי; זה מה שרשמתי לי אחרי שפיתחתי את התמונות.